אפופיס - "אסטרואיד יום הדין"

כבר שנים רבות שהאנושות עוסקת בשאלת "יום הדין" שיגיע או לא וימחק את צורת החיים שכולנו מכירים ויודעים מכדור הארץ. ספרים, סרטים ומאמרים שלמים עוסקים בכך ודנים בהשלכות, כאשר האפשרות של פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ היא כנראה המסקרנת, הסוריאליסטית והמפחידה מכולן.

קרבתו של "אפופיס" לכדור הארץ. מתוך: http://www.daviddarling.info

מסוריאליזם לריאליזם, "אפופיס" מגיע!

האסטרואיד "אפופיס" התגלה בשנת 2004 על ידי צמד חוקרים מאוניברסיטת הוואי שגילו כי הוא חוצה את מסלול כדור הארץ פעמיים בשנה, אורכו מוערך ב-270 מטרים ומשקלו כ-27 מיליון טונות. בשנת 2039 צפוי האסטרואיד לחלוף במרחק של כ-12,500 אלף קילומטר מכדור הארץ. לשם השוואה המרחק של הירח מכדור הארץ הוא בערך פי 10 מכך.

גודלו של "אפופיס". מתוך: http://astronesia.blogspot.co.il

סיבה לדאגה

שמו של האסטרואיד ניתן לו על שם אל החשיכה והחורבן "אפפ" שנתנו לו שניים ממגליו. אם יפגע האסטרואיד בכדור הארץ, הוא צפוי לעשות נזק שקשה להסבירו במילים. זוכרים את פצצת האטום שהטילה ארה"ב על הירושימה בשלהי מלחמת העולם השנייה? אז תחשבו על אפקט של יותר מ-30000 פצצות כאלה הפוגעות בו זמנית בנקודה כלשהי בכדור הארץ. מפחיד, לא?

מפחיד, לא? מתוך: http://baghyanidhi.blogspot.co.il

דרכי התמודדות עם הסכנה

ממש כמו בסרטים, גם אנשי המדע והחלל שעסקו בתחום חשבו על פתרונות אפשריים למקרה של התנגשות ישירה של האסטרואיד בכדור הארץ. פתרונות שנראו לקוחים מסרטי הטראש המובילים ביותר של הוליווד כגון: התנגשות יזומה של חללית באסטרואיד, פיצוץ אטומי, גרירה או אפילו הצמדת רקטה שתדחוף אותו ממסלולו, כל הפתרונות האלה נמצאים על השולחן ומי יודע? אולי ביום מן הימים אכן ישתמשו באחד מהם.

גם לירח שלנו מגיע ירח משלו

בסוכנות החלל האמריקאית (NASA) החליטו כי עד שנת 2025 יקבל הירח שלנו (של כדור הארץ) מתנה יפה בדמות ירח משלו.

החוקרים בסוכנות החלל החליטו לעשות מעשה חריג וגרנדיוזי זה לאחר דו"ח אותו קיבלו מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (CalTech) בוא נכתב כי כיום ניתן ללכוד אסטרואיד קטן בקוטר של שבעה מטרים ומשקל של עד 1000 טונות ולמעשה לגרור אותו כך שיעמוד במרחק המתאים ללווין שישייט מסביב לירח.
 

הירח. מתוך: http://www.nrg.co.il

התהליך

בראש ובראשונה צריך כמובן לזהות אסטרואיד שעונה על הקריטריונים. אם נתעלם מבעיות אובייקטיביות של זמן הזיהוי, מרחק האסטרואיד מכדור הארץ ומהירותו, נבין שזה למעשה חלק מסובך לא פחות מאשר גרירתו של האסטרואיד הנבחר לירח.
 

במידה והתגברנו על קושי זה, יצטרכו בנאס"א ללכוד את האסטרואיד, דבר אשר יצריך שיגור חללית למסע של שנים ספורות עד למפגש איתו, כלי מדידה ומיפוי שיאבחנו את התאמת האסטרואיד למשימה וכמובן כלי גרירה שחייבים להתאים למשימה. 
 

לאחר כל אלה ואם כמובן עבר האסטרואיד את כל ה-"טסטים" הנדרשים, יש לנסות להשתלט על כיוון מעופו ולגרור אותו לירח, בהתחשב בכך שמשקלו יהיה גדול עשרות מונים מהחללית עצמה. הגרירה אמורה להיעשות באמצעות רשת שתידבק, פשוטו כמשמעו לאסטרואיד ותכסה חלק ניכר ממנו. הגרירה עצמה תיעשה באמצעות כוח האנרציה ועל ידי מנועי רקטה מיוחדים שיפעלו בעת המסע חזרה ומיועדים למשימה זו. 

לסיכום, נראה כי מדובר במשימה מגלומנית שרק מעצמת על כמו ארצות הברית יכולה לבצע. האם תצליח בכך? ימים יגידו.

האם יהיה לירח עוד ירח? ימים יגידו. מתוך: http://www.fxp.co.il